'גבורת ארי' הוא פירוש לתלמוד מאת החכם הליטאי בן המאה ה-18, רבי אריה לייב גינצבורג, הידוע בכינוי 'שאגת אריה' על שם חיבורו. פרשנותו ארוכה ואנליטית ומתמקדת בהבנת הליבה של המקורות התלמודיים ופחות בעיסוק נרחב בפרשנויות תלמודיות אחרות. גינצבורג הביע עניין בפרסום חיבורו אך לא עשה זאת בחייו והפירושים נותרו בכתב יד עד לשנת 1862, בה פורסם הכרך הראשון על מסכת תענית. הכרכים על יומא ומכות יצאו לאור בשנת 1906, יותר ממאה שנה לאחר פטירתו של גינצבורג, על ידי רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, ה'חפץ חיים'.
תרשימים גרפיים
העזרו בתרשימים הגרפיים כדי לגלות קשרים מעניינים בין מקורות.
